מה סוד הקסם של המתים המהלכים? גיבורי זומבים ופנאי במאה ה-21
אם קיבלתם את הזכות לצלול לעולם של המתים המהלכים, אתם לא לבד. אחת התופעות המסקרנות ביותר בעשור האחרון היא ככל הנראה התופעה של זומבים והרעיון של חזרה לחיים תוך כדי סיבוב לאורח חיים… ובכן, לא ממש חי. נהיה כנים – יש משהו מהמם ומצחיק בערך באלו שצוללים על עורכם, ובכל זאת, ההגדרה "זומבי" נעשית יותר ויותר פופולרית בתרבות הפנאי שלנו.
מה באמת ייחודי בזומבים?
תשאלו את עצמכם: מה עובר בראש של יוצרי סדרות כמו "המתים המהלכים"? האם הם פשוט אוהבים לדבר על רעב ולחיות אחרי שעות זומבי? אז זהו, כן ולא. אנשים לא רק מפחדים מזומבים – הם גם נמשכים אליהם. מה ייחודי בזומבים שסחף את התרבות הפופולרית? נטייתם לפגוע ומקבילות שמודעות עצמית והומור – כמובן, לא כולם מאמינים שזומבים יכולים להיות מצחיקים, אבל תנסו לשבת עם הזומבים האלה בסלון ותראו איך הם משאירים אתכם בטח מזהירים!
זומבים הם לא מה שחשבתם
כשהמאפיין המרכזי של הזומבי הוא "רעב" (שימו לב, לא רעב כמו שלנו בצהריים), קורים דברים מעניינים. יש כאלה כדוגמת "המתים המהלכים" שמתמקדים בעיקר בסיפורים ריגושים על סיבוכים בין בני אדם בזמנים אפלים. יש גם זומבים שהם יותר "זומבים נעים" – כאלה שמנסים לשחזר חיים מהילדות! באיזשהו אופן, הם הפכו לדימויים בעייתיים ומסקרנים לפסיכולוגיה האנושית.
אז למה כולם כועסים על המתים המהלכים?
כמו כל תופעה תרבותית, "המתים המהלכים" לא משאירים את כולם מרוצים. יש שמבקרים את התוכנית על כך שהיא "שוחקת", אחרים טוענים שהעלילה מפוספסת והדמויות לא מספיק מעמיקות. אבל, הנה הדבר המעניין – גם כשהיא לא משכנעת, אנחנו מתמוגגים מכמות התחושות שהסדרה מעוררת בנו. יש משהו לא ייאמן ביכולת שלנו לגרום לדברים למות – שום דבר לא חופף לזה!
המיתולוגיה של המתים המהלכים
- יש משהו מזעזע בזומבים. הם בדרך כלל מיוצגים בתור אנשים ללא תודעה, מה שמעורר פוביה תת-מודעת. כולם ובמיוחד אנחנו לא רוצים להיות "זומבי". אבל אולי… לסלול זומבים הם דווקא הדרך שלנו להבין את עצמנו? מה דעתכם?
- פילוסופיה של זומבים? אולי במקביל לכל הבלאגן שזומבים מערערים, אנחנו לומדים על הנפש שלנו? נשמע כמו תזה לא? אבל מה אם הדרך להתמודד עם יצורים מפוחדים ואולי גם בעיות זהות?
- איך אתר לידה וזומבים קשורים? תחשבו על זה לרגע – זה כמו ברזל נגד טפלון. ניתן לשאול כיצד כל הסיפור הזה של החיים והמוות קשור ביצירות כמו המתים המהלכים – ויש מה דבר אישי סביב זה… איך אנחנו מתמודדים עם סיוטים? האם זומבים הם תשובה?
אז מה שאומרת לנו התרבות על המתים המהלכים?
אנחנו חווים את החיים האמיתיים, מגיעים עד הסוף, נעשים לא מודעים וההחזר של זומבים – זה מה שהתנועה הרביעית הזו אכן הצליחה לשנות. האם אנחנו מתמודדים עם דחפים יסודיים? האם זה פשוט מראה על כך שכולנו רוצים להיות בזבזניים כמו זומבים כאשר נדמיין את חיינו?
חיית חינם מול חיים נואשים
כפי שכולנו יודעים, כשיש מכונה כהה של זומבים מולה, מתעוררת שאלה: מה דעתכם לגבי חיות באור? ידוע שהחיים הם רודפים, ואם לא, זה הזמן להרגיש כמו חיית חינם! מה קורה בינתיים עם הטלוויזיה שלנו? האם תפסנו לנו את "הזמן" להרגיש בזיקית, או נדלג על תפקידנו?
האמת היא שאין בסדרה הזו תשובה אחת. ישנם אספקטים רבים שנראו לא מזיקים ועם זאת מעורבים בעולם הכאוס. אז כמו שנאמר: כשיש חופשה, קחו אותה! לא מדובר על חופשה של "הייתי שם", אלא משהו שנכנס ישר למשהו קרוב!
מה אפשר ללמוד מהמתים המהלכים?
אז מה המסקנות? מה אנחנו לומדים ממהות התמכרות לפנאי ופודקאסטים זומביים? להסתכל על בעיות בחיינו ולנסות לפתור את כל הקונשקיות ההו-כשהוא. בין אם אנחנו חווים סכנת חיים עם זומבים או נזכרים באירועים מעצבנים שהיו שם, תמיד יש מקום לפצות את עצמנו עם קטעי הגזמה ומצחיקים!
הצצה לתוך עולם הזומבים
- מה אופן הפנאי שלנו בעידן החדש? אם מתים מהלכים היו לנו גישה קלה, איך היו נראות הפעלות חוץ? אנחנו עסוקים בלשחק על תקסים אנושיים, אבל מה עם היצירתיות שלנו?
- חיים בלי סוללה? אי אפשר שלא לשים לב האם הטלוויזיה צריכה סוללה תמידית, או האם המידע האישי שלנו קיים על כרטיסים אבודים.
- מה תהיה העובדה לפני המתים המהלכים? והאם קמפייני תקשורת לאורך הגיעו לסיומם? ומה י