יש אנשים שנכנסים לשוק ההון כמו לונה-פארק: הרבה רעש, הרבה אדרנלין, אפס תכנית, ואז מתפלאים למה בסוף היום נשאר להם רק צמר גפן מתוק וחשבון שמבקש חיבוק. הגישה של רועי רוסטמי הולכת בדיוק לכיוון ההפוך: פחות “וואו”, יותר “וואלה, זה הגיוני”. היא בנויה כך שהמטרה היא לא לנצח היום, אלא להישאר במשחק מחר, בעוד חודש, ובעיקר בעוד כמה שנים – כשסבלנות הופכת להיות היתרון התחרותי הכי נדיר בשוק.
המאמר הזה לוקח את העקרונות המרכזיים בגישה הזו ומפרק אותם לחלקים ברורים, פרקטיים ומיישמים. בלי דרמות, בלי הבטחות קסם, ועם מספיק הומור כדי לא להירדם על הגרף.
למה “ארוך טווח” זה לא סתם מילה יפה?
הרבה סוחרים מדברים על ארוך טווח כאילו זו דיאטה שמתחילים ביום ראשון: נשמע מעולה, עד שמגיע יום שני בצהריים. אצל רועי, ארוך טווח הוא לא סלוגן, אלא מבנה עבודה שמדגיש קצב, עקביות, ויכולת לשרוד את כל מה ששוק יודע לזרוק עלינו – חדשות, רעשים, טרנדים, ופיתוי ללחוץ על כפתור “קנה” כי מישהו בטוויטר כתב “to the moon”.
הבסיס כאן פשוט:
– שוק ההון מתגמל עקביות, לא גאונות חד-פעמית
– מי ששורד מספיק זמן, פוגש יותר הזדמנויות
– מי שמנהל סיכונים טוב, לא צריך “מזל” כמקצוע
העיקרון הראשון: קודם שורדים, אחר כך מרוויחים (ובסדר הזה)
הגישה הייחודית כאן מתחילה מאמת שאנשים אוהבים להתעלם ממנה: אפשר להיות צודקים ועדיין להפסיד. אם ניהול הסיכונים לא בנוי נכון, גם רעיון מצוין יכול להפוך ל”למה עשיתי את זה לעצמי”.
במקום להתחיל משאלה כמו “כמה אפשר להרוויח?”, מתחילים מ:
– כמה אני מוכן לסכן בעסקה אחת?
– מה יקרה אם יהיו לי 10 עסקאות לא משהו ברצף? (כן, זה קורה גם לטובים)
– האם התיק שלי בנוי כך שהוא יכול לנשום גם בתקופות פחות מבריקות?
בגישה הזו יש העדפה מובהקת ליציבות פסיכולוגית:
– סיכון קטן יותר לעסקה מאפשר קבלת החלטות רגועה יותר
– פחות לחץ = פחות טעויות = יותר עקביות
– עסקאות טובות “מתפתחות” טוב יותר כשלא חונקים אותן מלחץ
העיקרון השני: סיסטם מעל מצב רוח
הדבר אולי הכי “רועי רוסטמי” בגישה הזו הוא המשמעת. לא משמעת של רובוט, אלא משמעת של מישהו שמבין כמה יקר זה לפעול לפי מצב רוח.
סיסטם טוב עונה על שאלות מראש:
– מה התנאים שמאפשרים כניסה?
– איפה יוצאים אם זה לא עובד?
– מתי מוסיפים פוזיציה, ומתי דווקא מצמצמים?
– מה נחשב “יום מוצלח”: כסף? או ביצוע מושלם של התכנית?
וכאן מגיע טוויסט חשוב: יום מוצלח הוא לא בהכרח יום רווחי. יום מוצלח הוא יום שבו פעלת לפי התהליך. רווח הוא תוצאה, לא פקודה.
3 רגעים שמבדילים בין סוחר שנשאר לבין סוחר שנעלם
1) אחרי רצף הצלחות
שם מתחיל האגו לדבר. פתאום “אני בלתי מנוצח” נשמע כמו אסטרטגיה. בגישה הזו יש בלמים: לא מעלים סיכון בצורה חדה רק כי היה שבוע טוב.
2) אחרי הפסד כואב
כאן נכנסת נקמה שקטה: “אני אחזיר לשוק”. השוק, כמובן, לא מנהל חשבון אישי עם אף אחד – הוא פשוט ממשיך לזוז. הגישה של רועי מחייבת עצירה, בדיקה, וחזרה מסודרת, לא ריצה אימפולסיבית.
3) כשכולם צועקים “זה ברור שזה עולה!”
אם משהו “ברור”, לרוב הוא כבר מגולם במחיר. במקום להתרגש מהצעקות, חוזרים לסיסטם: האם יש תרחיש? האם יש יחס סיכוי/סיכון הגיוני? האם יש יציאה ברורה?
העיקרון השלישי: לנהל פוזיציה כמו שמנהלים עסק (לא כמו שמנהלים הימור)
רועי מתייחס לפוזיציות כמו מלאי בעסק: מכניסים בהדרגה, בודקים ביצועים, לא מתאהבים, ולא שוכחים שכל החלטה חייבת להיות מדידה.
כמה מאבני היסוד:
– חלוקה לפעימות כניסה: לא חייבים “לתפוס תחתית”
– תכנון יציאות מראש: יעד, עצירה, ובמקרים מסוימים גם יציאה חלקית
– התאמת גודל פוזיציה לתנודתיות: נכס עצבני דורש משקל קטן יותר בתיק
ובמילים פשוטות: לא נותנים לשוק לנהל אותך. אתה מנהל את השוק דרך הכללים שלך.
העיקרון הרביעי: פחות מסכים, יותר בהירות
יש מיתוס שסוחר רציני חייב להיות מחובר לגרפים כמו טייס קרב. בפועל, יותר מדי מידע מייצר יותר מדי רעש, ורעש מייצר החלטות עייפות.
בגישה הזו יש דגש על “דיאטת מידע”:
– פחות אינדיקטורים, יותר מחיר והקשר
– פחות חדשות מתפרצות, יותר הבנה של תמונה רחבה
– פחות ריגוש, יותר שגרה
ברגע שמורידים רעש, פתאום אפשר לראות:
– איפה באמת יש רמות משמעותיות
– מה התנהגות המחיר מספרת על ביקוש/היצע
– מתי השוק במצב “שקט” ומתי הוא במצב “סערה”
ואם כבר סערה – אז לא חייבים לצאת לריצה בגשם בלי מטרייה.
5 עוגנים שמחזיקים הצלחה לאורך שנים
1) עקביות בגודל הסיכון
לא משחקים יו-יו עם הסיכון. מעלים/מורידים בצורה מדורגת ומבוססת נתונים.
2) יומן מסחר אמיתי (לא “היום הרגשתי”)
רושמים: למה נכנסתי, איפה יצאתי, האם פעלתי לפי הכללים, ומה לשפר.
3) סטטיסטיקה במקום סיפורים
לא מתאהבים בנרטיב. בודקים תוצאות לאורך סדרת עסקאות.
4) עבודה עם תרחישים
במקום לנחש “מה יקרה”, מגדירים “מה אעשה אם…”.
5) זמן מחוץ לשוק
כן, גם זה חלק מהאסטרטגיה. מנוחה משפרת החלטות. שוק ההון לא בורח. הוא שם גם מחר, מתוחכם כתמיד.
קטע קצר על פסיכולוגיה: הראש הוא האינדיקטור הכי חשוב (והכי לא יציב)
הגישה של רועי מבינה דבר פשוט: הפסיכולוגיה לא “נחמדה שיש”, היא חלק מהתמחור. פחד וחמדנות הם מנועים שמזיזים מחירים.
לכן בונים שגרה שמייצרת קור רוח:
– רשימת בדיקה לפני כניסה לעסקה
– גבולות ברורים ליום מסחר (מתי מפסיקים)
– הפחתת החלטות בזמן אמת בעזרת תכנון מראש
והתוצאה: פחות רגעים של “מה עשיתי” ויותר תחושת שליטה.
שאלות ותשובות שעולות כל הזמן
שאלה: הגישה הזו מתאימה רק לסוחרים מנוסים?
תשובה: דווקא מתחילים מרוויחים ממנה הרבה, כי היא מכניסה סדר מהרגע הראשון ומונעת הרגלים יקרים.
שאלה: אם אני עובד עם סיכון קטן, זה לא יאט את הרווחים?
תשובה: זה מאט את התנודתיות, לא בהכרח את ההתקדמות. לאורך זמן, היכולת להישאר במשחק מייצרת צמיחה יציבה יותר.
שאלה: כמה עסקאות “לא טובות” ברצף זה נורמלי?
תשובה: יותר ממה שהאגו שלנו היה רוצה. לכן בונים מערכת שמניחה מראש שיהיו רצפים כאלה, בלי להתרסק.
שאלה: מה יותר חשוב – למצוא כניסה מושלמת או לנהל יציאה טובה?
תשובה: ניהול יציאה. כניסה טובה היא בונוס, יציאה טובה היא מקצוע.
שאלה: חייבים להיות כל היום מול המסך?
תשובה: לא. יותר מזה – בהרבה מקרים זה אפילו מזיק. עדיף סט של זמנים קבועים לבדיקה וקבלת החלטות מאשר “להיות על זה” 8 שעות.
שאלה: מה עושים כשלא ברור מה השוק רוצה?
תשובה: לא מתווכחים עם ערפל. מחכים. סבלנות היא עמלה שלא משלמים לברוקר.
שאלה: איך יודעים אם הסיסטם עובד?
תשובה: מודדים לפחות עשרות עסקאות, בוחנים יחס סיכוי/סיכון, אחוז הצלחה, ומדד חשוב במיוחד: האם דבקת בכללים.
איך זה נראה ביום-יום? “שגרה מנצחת” בקטנה
הקטע היפה בגישה הזו הוא שהיא לא תלויה בהשראה. היא נשענת על שגרה:
– לפני המסחר: סקירה קצרה, זיהוי אזורים מעניינים, בניית תרחישים
– בזמן המסחר: ביצוע נקי לפי כללים, בלי אלתור “כי מרגיש לי”
– אחרי המסחר: תיעוד, למידה, ניקוי רעשים, ושחרור
אין פה קסמים. יש פה משהו הרבה יותר נדיר: מקצוענות שקטה.
ומה לגבי טעויות? ברור שיהיו – השאלה היא מה עושים איתן
הגישה של רועי לא מנסה למחוק טעויות. היא הופכת אותן לחומר גלם:
– טעות חוזרת = בעיית תהליך
– טעות חד-פעמית = תזכורת אנושית
– שיפור קטן בכל שבוע = יתרון מצטבר עצום
אחד הדברים החזקים כאן הוא היחס ללמידה: לא “אני חייב להוכיח”, אלא “אני בונה גרסה יותר טובה של עצמי”.
סיכום שמחזיר אותנו לדבר האמיתי
הגישה הייחודית של רועי רוסטמי להצלחה ארוכת טווח במסחר בשוק ההון לא בנויה על טריקים ולא על תחזיות נוצצות. היא בנויה על הדברים שאנשים יודעים שהם חשובים, אבל לפעמים שוכחים ליישם: משמעת, ניהול סיכונים, עבודה עם תהליך, סטטיסטיקה, ושגרה שמחזיקה גם בימים פחות מרגשים.
בסוף, הצלחה ארוכת טווח לא מגיעה מהברקה אחת. היא מגיעה מהיכולת לעשות הרבה החלטות סבירות, שוב ושוב, בלי להישאב לרעש, ובלי להפוך כל נר אדום לטרגדיה וכל נר ירוק לקרנבל. וזה בדיוק מה שהגישה הזו מספקת: דרך לעבוד חכם, רגוע, ובעיקר – להישאר בשוק מספיק זמן כדי לתת לזמן לעבוד בשבילך.