ביטלג'וס 2: מה המתכון להצלחה אחרי 36 שנה?
אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים אם אי פעם נראה המשך ל"אח הגדול" של הקומדיה האפלה, "ביטלג'וס", הייתי מהנהן בראשי בייאוש עד כדי כך שהייתי מזכיר את אחותי הקטנה – היא עוד לא רוצה לזרוק את הסוס הסוסי מהמיטה, כאילו רכבנו עליו מסלול של כדורגל. ובכן, הגיע הזמן לפתוח את המורשת של 1988 מחדש, ולנסות להבין מה עשה את הסרט הראשון כל כך מדהים ולמה "ביטלג'וס 2" יכול להיות הלהיט הבא שלכם!
האם ביטלג'וס צבר פופולריות על חשבון הרוח?
אז קודם כל, מה זה ביטלג'וס? כשהסרט הראשון יצא, הוא היה דליל וסוריאליסטי. לא המוזיקה השמחה של ג'נסיס פרה, ולא השפתיים של מייקל קיטון היו עוצרות נשימה, אלא העלילה שהפכה אותנו למכורים למוזרויות. ההומור השחור המבריק והפסקול המיוחד הפכו אותו לקלאסיקה.
לשחק את נושא הרימון השני היה על היצירה הזו להחזיר את כל האלמנטים שגרמו לנו להתאהב, ולצד זה להציג הקשרים חדשים. תאריך השחרור, כמעט 36 שנים אחרי שהראשון יצא, הוא משהו שצריך לשים לב אליו. האם זה מין רווחה של נוסטלגיה או פשוט סיבה טובה לחגיגה? ואולי זה ה"שליחות" של ביטלג'וס?
האם מספרים תמיד מדברים?
בואו נדבר על מספרים. האם אתם אוהבים תאריכים עגולים? 36 שנים זה לא עגול, אבל זה בהחלט מסקרן. אז מה קורה כששמו של הסרט החדש מתפרסם? חובבי סרטים מתחילים לחשב. כמה קרטיסים נמכרים? כמה דעות יש ברשת? וכמובן, מה הציונים באתרי הסרטים? לטוב או לרע, כל עסקי הקולנוע מתקיים על מספרים, ו"ביטלג'וס 2" אינו יוצא מן הכלל.
- תאריך יציאה: 6.9.2024
- הכנסות משוערות: כ-500 מיליון דולר?
- ציפיות: רוויה של קהילת המעריצים ותשומת לב יוצאת דופן.
ובכן, מה עם השחקנים?
בעוד שצוות השחקנים המקורי חזר (אי אפשר לדמיין איזה "אחר" היה סרט כזה בלי מייקל קיטון וגניפר אניסטון), השאלה המרכזית היא: האם הם הצליחו להשיב את האותנטיות של הדמויות או שהן נראות כמו חלמח שחוקתם? ומי הזכויות המוזרות שייאתנו לחכות להם? אם יש דבר אחד שנשאר בו, זה העצבות הלא נגמרת.
האם ההומור לא יצא שזוף?
במעבר בין העשורים, ההומור המוזר של "ביטלג'וס" הפך לסטנדרט. אני מתכוון, מה לא טרי? החיבורים בכותרות השנון, המסרים ה"נכונים" ככל הנראה נפגו. עם זאת, קיטון יכול לגרום לגולשן לאבד צלילים לבנים בעזרת משפטים פשוטים כמו "אל תקח עצמך ברצינות!" הקלילות הזו מועכת לנו את הלב. האם יתכן ש"ביטלג'וס 2" יצליח לשמר את מבנה ההומור המוזר מבלי לחלוף על פני גבול הדאחקה הנחוצה?
לרוץ או לשמור תחומי על גבול הקומדיה?
כשהשחקנים מדברים, שימו לב למשמעות מאחורי כל מילה. תשאלו את עצמכם – האם ההומור פה נעשה בעצם למען הקהל או למען הצלחה מסחרית? אי אפשר להתכחש לחום שמלווה בדיאלוגים בין הדמויות המוזרות. על אחת כמה וכמה, כשזה מגיע ליחסים ביניהם. חכמים שאומרים "מה שמדבר, שיישאר על פני השטח!"
מה להסתכל עליו ביום השחרור?
כשהשעה घूमפת בפינת הוואקום, המחפשי קלטות ממתינות בתור. من איזו הרגשה תישארי כאשר תגלי מה עלייך לראות? כאן מספר המלצות שאפשר למצוא כשיושבים לקולנוע:
- חזרו למושג ה"לא נורמלי" שעמד במרכז הלהיט הראשון.
- היו פתוחים לכל הפתעות המוזרות – יש סיכוי שתמצאו גחמות חדשות.
- אל תשכחו להביא את הקור קר של גלידה – תוכלו להחמיא לעצמכם בלהגיד שזה על מנת לתמוך בהליכה! (מותקן מראש!)
שאלות שנשארות באוויר
- ש: מה אמור להיות המתח של הדמויות המרכזיות?
- ת: זהו תהליך משעשע בין אינדיבידואליסטים במסלול החיים.
- ש: האם יישמר ההומור המושלם?
- ת: כן, אם כל אחד יעבוד על השטות שלו!
- ש: עד כמה הדמות המרכזית תתפתח?
- ת: אינה מתקדמת מהר מדי, הקצב נשמר.
- ש: מי המוזיקאי שתחזור לעבודה?
- ת: נשאר להמתין למוזיקה שתחזור!
- ש: האם יהיה גם קו עלילתי משוגע?
- ת: בהחלט, אך אתם תצטרכו לגלות בעצ