פרילנסר עלול לחשוב שיכולות משא ומתן שימושיות רק להשגת שכר גבוה יותר. אבל זאת רק ההתחלה.
מה אם זכייה בפרוייקט מבוקש לעבודה מהבית, השגת פשרה בסכסוך במקום העבודה, או אולי לנסות להרשים לקוח פוטנציאלי על מנת להשיג פרוייקט שרבים חושקים בו? למעשה, כל פעם שאתה צריך להגיע להסכם עם מישהו, היכולת שלך לנהל משא ומתן יכולה לעשות את ההבדל בין הצלחה לכישלון.
במאמר הזה, אנסה לעזור לך לזהות את סגנון המיקוח הטבעי והנוח ביותר עבורך.
למרות שרובנו נוטים להשתמש בתערובות של כמה סגנונות שונים של משא ומתן, יש לנו בדרך כלל סגנון טבעי שנקבע במידה רבה על ידי האישיות שלנו. הסגנונות הם:
התחרותי
זה הסגנון האסרטיבי ביותר. אם אתה מחזיק בעמדת מיקוח חזקה, זה יכול להיות מאוד יעיל. עם זאת, הפרילנסרים מהסוג התחרותי נוטים לאי שיתוף פעולה ומסרבים לשקול כל פשרה שהיא. הסכנה כאן היא שהמשא ומתן יהיה מלא במתח וחוסר אמון, עלול לפגוע ביחסים באופן בלתי הפיך ולהסתיים במבוי סתום שלא משרת אף אחד מהצדדים.
משתף הפעולה
הרבה אנשים מחשיבים את הסגנון הזה כאידאלי בגלל שהוא משלב גם אסרטיביות וגם נכונות לשיתוף פעולה במהלך המשא ומתן. בהשקעת זמן ומאמץ במציאת מכנה משותף, אנשים שמשתמשים בסגנון הזה יגלו שהם טובים במיוחד במצבים בהם שמירה על יחסים עם הצד השני חשובה במיוחד.
הפשרן
כמו משתף הפעולה, הפשרן הוא אסרטיבי וגם נוטה לשתף פעולה. אמנם הוא לא מוכן לעשות הכל בשביל להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו, אבל הוא כן מוכן לפגוש את הצד השני באמצע הדרך.
המרצה
סובלים ממחסור באסרטיביות אך אוהבים מאוד לשתף פעולה, מה שאומר שיש להם נטייה לתת הרבה יותר מידי ובקלות. בעוד הם נחשבים לאנשים נעימים, הסגנון שלהם, במקרים רבים, פשוט לא יעיל. למעשה הפעם היחידה ש"המרצה" במשא ומתן עושה עבודה טובה היא רק כאשר שני הצדדים שמחים במידה שווה להכיל את הרצונות של הצד השני.
הנמנע
מי שאינו אסרטיבי ולא שיתופי. הנמנע מקווה שאם הוא יתעלם מהסיטואציה, היא תיעלם מעצמה. כאשר נדרש משא ומתן בשביל לפתור מחלוקות, הסגנון של הנמנע יכול להוביל להחרפה משמעותית של הבעיה.
חשוב להבין שאין סגנון נכון שמתאים לכל סיטואציה. המתמקחים הטובים ביותר בוחרים את הסגנון המתאים ביותר לכל סיטואציה, לפי הסגנון של הצד השני והנושא הנידון במשא ומתן. כאשר אתה ניצב מול "הנמנע", למשל, אתה יכול לאמץ את סגנון "התחרותי" ולהטיל מגבלות זמן קפדניות על כל התהליך.